<h1>ספר אהל מועד שער התפילה דרך רביעי</h1>
<h2>דף ח.</h2>
המשכים ומעריב לבהכ"נ מאריכין לו ימיו ושנותיו אמר ר"י משום רשב"י ואני תפילתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון כשהציבור מתפללין, וכשנכנס לבהכ"נ ישהה מעט כשיעור כניסת שתי פתחים ואח"כ יתפלל, מי שאינו יכול לילך לבהכ"נ יתפלל בביתו בשעה שהציבור מתפללין שאז הוא עת רצון יותר כמו שנתבאר, ומי שהוא בבהכ"נ עם ציבור אסור לו שיקדים תפלתו לתפילת הציבור ואם ירא שמא יעבור הזמן מותר. וכשאדם הולך לבהכ"נ מצוה עליו לרוץ ואפי' בשבת. והיוצא אל יפסיע פסיעה גסה. ואסור לעבור בבהכ"נ בשעה שהציבור מתפללין, בד"א כשאינו נושא משא או שאין תפילין בראשו או שאין פתח אחר ברוח אחר שבבהכ"נ ושאין בעיר בהכ"נ אחר, אבל אם יש אחד מאלו שוב אין בזה חשד ומותר. מי שהוא בבהכ"נ אסור לו לצאת אא"כ ישארו שם עשרה.
והכל חייבין לשמוע ושלא לספר אפי' בדברים של הלכה בשעה שקורין בתורה אלא שותקין להבין מה שהוא קורא. אין יוצאין מבהכ"נ בשעה שקורין בתורה ובין עולה לעולה מותר, ותקנו רבותינו ע"ה שיהא כל אחד משלים לעצמו הפרשה או הסדר בכל שבוע שמו"ת, ובמקום שאין תרגום אומר הפסוק פעמים, ואנו שאנו מבינים לעז יותר מן התרגום צריכים אנו לקרות כל פסוק בלעז, ובציבור לא הצריכו אפי' לשנים מקרא מפני טורח ציבור, ואומר רבינו יצחק שכל השבוע נקרא עם הציבור שהרי התחילו במנחה שעברה, ואמרו במדרש רבי צוה לבניו אל תאכלו בשבת עד שתגמרו כל הפרשה, ואומר רבי יהודה שאם השלימה אחר אכילה יצא, וכל שעוסק בתורה לשמה מביא שלום לעולם שנאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
<h2>דף כא.</h2>
מי שהתפלל ואח"כ נכנס לבהכ"נ ומצא ציבור מתפללין אם יכול לחדש דבר בתפילתו כדי שתהא תפילתו נדבה ותחנונים יתפלל ואם לאו אל יתפלל. ובג' ראשונות ובג' אחרונות אין היחיד מוסיף עליהן ולא פוחת בהן, ובני"ד מדרך ב' נתבאר שדיו שיחדש בברכה אחת לדעת רוב הפוסקים.
<h2>דף כא:</h2>
אין היחיד אומר קדוש ולא בקדושה של יוצר ולא בקדושה של ובא לציון וכך הוא אומר בשפה ברורה ובנעימה כו' עד עונים באימה וביראה, ואח"כ במקום קדוש אומר קדוש ומבורך ברוך הוא לעד ולנצח לאל ברוך נעימות כו'. ובמקום קדושה של ובא לציון אומר וקרא זה אל זה ואמר קדוש ומבורך ברוך הוא לעד ולנצח ה' אלדי אברהם יצחק וישראל כו'. ונהגו מן היחידים לומר קדושה בלא הזכרת השם ואפשר שמותר. וצריך אדם ליזהר בסדר קדושה שהרי אמרו אמאי קשור עלמא בקדושה דסדרא, והטעם לפי שהוא מדבר על ביאת הגואל על תחית המתים ועל רוה"ק ועל התורה שלא תפסק ממנו ואל הקדושה שנקדיש להקב"ה ועל מלכותו שתתחדש. אומר רה"ג כדעייל אינש לבי כנישתא ומשכח ציבורא דמצלו בלחש מעכב עד דמסיימי וכד פתח ש"ץ מתחיל ואומר ה' שפתי כו' ואומר מלתא מלתא בלחש עם ש"ץ ועונה קדושה עמהם, אבל לא יתחיל קודם ש"ץ אא"כ יכול לגמור קודם שיגיע ש"ץ לקדוש. ויש שכתב שאפי' יחיד שמתפלל וכשיגיע לאתה קדוש ושמע הציבור שעונין קדושה של ובא לציון ושל יוצר אור עונה עמהם כל סדר קדושה ואחר מתחיל אתה קדוש, ואומר רשב"א שהגאון לא אמרה אלא כשעומד במקום אחד עם הש"ץ ואומר עמו מלה במלה אבל בזמן שזה עומד בתפלה וצבור בסדרא דקדושה אסור לו לענות, ובשם הגאון דהפסקה כשתיקה לשמוע אבל לא לענות שריא, כתב הר"מ בה' תפילה שהיחיד מדלג קדושה של יוצר, ובתשו' אמר שהיחיד אומרה לפי שזה ספור מה שאומרים המלאכים ובמס' סופרים כך אמרו כמו שהשיב.
<h2>דף כו.</h2>
בתפי' ערבית עונין והוא רחום וברכו וטעם למה אומר והוא רחום בערבית ולא בשאר תפילות לפי ששאר תפילות כנגד תמידין שמתכפרין אבל בערבית שאין שם קרבן לכפר השי"ת מכפר וע"כ אומרים והוא רחום יכפר עון כי לא כלו רחמיו. וקורין ק"ש בברכותיה. ונהגו לומר בחול ברוך ה' לעולם ויראו עינינו קדיש עד ואמרו אמן, ומתפללין בלחש ואחר או' קדיש. ואחר התפילה בב' וה' של כל השנה חוץ מר"ח ניסן ור"ח תשרי וחגים ומועדים אחר התפילה קודם התחנה אומרים והוא רחום ואחר התחנה אומרים אל ארך אפים. ומוציא ס"ת וקורין תלתא גברי ואח"כ אומרים אשרי ולמנצח ובא לציון ומחזיר ס"ת. בלילי שבתות אינו פותח והוא רחום לפני ברכות של ק"ש כמו שעושין בחול ואינו אומר ברכת אמן ואמן, אלא חותם הפורש ומתפללין תפי' ערבית בלחש ואומרים אתה קדשת ברכה רביעית, ואחר אומרים ג' אחרונות וחוזר ש"ץ לפני התיבה ומתפלל בקול רם מעין ז' והיא קונה שמים, ונתקנה מפני עם שבשדות שהיו מתאחרים לבא לבהכ"נ. ואם חל יו"ט או י"ד שלו בע"ש אין עם שבשדות ואין שם ברכה מזו. ונהגו לקדש בבה"מ בשבתות וביו"ט על הכוס חוץ מב' לילות ראשונות של פסח שאין צריך לקדש מפני שד' כוסות מצויין כמו שאמרו אפי' עני שבישראל לא יפחתו לו מד' כוסות יין. ואחר אומר במה מדליקין ואחר קדיש על ישראל יהא שלמא, וברכה מעין ז' אין מזכירין מאורע היום אלא חותם לעולם מקדש השבת ואפי' חל ביו"ט. ומטעם שמדליקין ביו"ט בכל השמנים אין אומרים כשחל בשבת משנת במה מדליקין וכן בשבת של חנוכה ביום השבת אומרים נשמת כל חי קודם ישתבח ואחר אומרים קדיש וברכו ויוצר אור וקורא פרשת שמע בברכותיה ומתפלל מעומד ואו' ישמח משה ברכה רביעית ובמוסף אומרים תקנת ובמנחה אומר אתה אחד וטעם לאלו ד' ברכות כתבתי בני"ב מדרך א' של זה השער, אחר תפי' השחר מוציאין ס"ת וקורין ז' גברי בסדר אותה שבוע ואחר אומרים קדיש ומפטירין בנביא. וטעם למה אין מוציאין ספר שני לקרות וביום השבת לפי שאין באותה פרשה כי אם שני פסוקים, במנחה אומרים אשרי ובא לציון וקדיש וקורין בתורה תלתא גברי ומתפללין, ואחר שחוזר ש"ץ תפלתו אומרים צדקתך שהוא כעין צדוק הדין על משרע"ה שנפטר בשבת. וביו"ט שחל בשבת ואפי' ר"ח אין אומרים בהם צדקתך אבל ביוה"כ שחל להיות בשבת אומרים. במ"ש אומ' הבדלה בחונן הדעת ואו' ויהי נועם ואחר ובא לציון אומר קדיש ומבדיל על הכוס ואומר ויתן לך, שבוע שחל יו"ט להיות בתוכה א"א ויהי נועם אלא ויתן לך במ"ש שלפני יו"ט, משרע"ה תקן להם לישראל שלא ישהו ג' ימים בלא שמיעת התורה ועזרא הסופר תיקן שיהיו בשחרית בשבת ז' ותיקן שבמנחה של שבת יהיו קורין בתורה משום יושבי קרנות שלא יתקבצו לאשתכר שיהיו קורין בתורה שלשה, ובמנחה של יו"ט לא תיקן לקרות שאין יושבי קרנות מפני שטרודין בצורך אוכל נפש. וכהן קודם לקרות ואחריו לוי אין שם כהן לא יקרא לוי כלל, וי"א שהלוי הפסיד מקומו אבל אם ירצה קורא. עיר שאין בה אלא א' שידע לקרות מברך וקורא וחוזר ומברך וקורא, ולעולם אין קורין פחות מג' ואין קורין פחות מיו"ד פסוקים חוץ מפורים שקורין בפ' ויבא עמלק, וקה"ת מעומד וצריך שיהיו שם יו"ד בבהכ"נ ואין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים ולא יקרא הקורא פחות מג' פסוקים. הבא לקרות מביט במקום שיתחיל לקרות ואומר ברכו את ה' המבורך, ואעפ"י שאומר ברכו אין בזה דין מוציא עצמו מן הכלל שהרי אומ' המבורך. ועונין הקהל ברוך ה' המבורך ל"ו וחוזר ומברך אשר בחר ועונין אמן. וקורא וכשמשלים לקרות מברך אשר נתן לנו, ועומד עמו ש"ץ כשקורא וקורא בלחש כדי שלא לבייש את שאינו בקי וש"ץ קורא עמו בקול רם. לר"מ קרא וטעה אפי' בדקדוק אות א' מחזירין אותו עד שיקראנה בדקדוק. ובפי' חכם ר' מנוח בר"ש מנרבונה כת' אינש דיליף ליה מפרק חלק דאמרינן התם אפי' אמרה כל התורה מן השמים חוץ מדקדוק א' זהו כי דבר ה' בזה וע"כ צריך לקרא בלא שגיאה. ואין הקורא רשאי לקרות שלא מן הכתב ואפי' תיבה א' שדברים שבכתב א"א רשאי לאומרן ע"פ כל שרוצה (לעטור) [להוציא] לאחרים, והקורא בס"ת ונמצא פסול מוציאין ס"ת אחר וחוזרין לקרות ולברך, שהברכה שברכו על הא' לבטלה בשגגה היתה כ"כ רשב"א בתשובה, ובשם הר"ם אומר שמתחילין לקרוא מן המקום שפסק.
<h2>דף כט:</h2>
כתבו הגאונים נפי' אפים רשות ואינה בז' ימי חופה ולא בבית אבל ולא בר"ח ולא בערבי שבתות ובעיו"ט ויוה"כ וגם לא בער"ח וחנוכה ופורים וגם לא בתפי' ערבית. ונותנין טעם כי מפני שהתחנונים צריכין כונה אינה בעיו"ט ואצ"ל ביו"ט וגם לא בערבית מפני שגם תפי' ערבית רשות כמו התחנה.
<h2>דף לד.</h2>
ואין ממנין ש"ץ אלא מי שביתו ריקם מעבירה ופרקו נאה ומי שלא יצא עליו ש"ר בילדותו, ירוש' נתנה עלי בקול"ה זה ש"ץ שאינו הגון. במס' סופרים מי שרואה הערוה מגולה אינו רשאי להוציא הזכרה מפיו.
